בקשה 1/12 בעניין שם המתחם co.il.יהוה

(החלטה, הוועדה לבחינת שמות מתחם פוגעניים): הוועדה לבחינת שמות מתחם פוגעניים שמינה איגוד האינטרנט הישראל, החליטה להתיר את רישומו של שם המתחם co.il.יהוה. שניים מחברי הוועדה (פרופ' מיכאל בירנהק והשופט (בדימוס) בעז אוקון) הציעו להתיר את הרישום ואילו שני חברי הועדה הנותרים (יוכי ברנדס ויו"ר הועדה, הנק נוסבכר) הצביעו נגד הרישום. לפי כללי הוועדה, במצב של תיקו, מאושר הרישום.

ת"ק 17485-11-10 משה זקן נ' LIVE DNS

(פסק-דין, תביעות קטנות ירושלים, השופטת דורית פיינשטיין): האם רישום שם-מתחם מהווה עסקה לרכישת שירות, מוצר או טובין שיוצרו במיוחד עבור הצרכן, כמשמעות מונחים אלו בחוק הגנת הצרכן. התובע רשם 40 שמות מתחם (לרבות com.שירותאלקטרה, com.המכללהלמנהל, com.טריומף ועוד) באמצעות הנתבעת, בעסקה אינטרנטית. בסמוך לרישום שמות המתחם לחזקת התובע, ביקש האחרון לבטל את העסקאות, מכוח הוראות ס' 14(ג) לחוק הגנת הצרכן, שעניינו בביטול עסקת מכר מרחוק. הנתבעת טענה כי הוראות הסעיף אינן חלות בנסיבות המקרה. נפסק -

• לעניין טענות הצדדים ביחס לעובדה כי מדובר בשם מתחם בסיומת com, הדורש אישור ורישום בארה"ב: טענה זו אינה רלבנטית לעניין הנדון. הדין החל על ההתקשרות עם התובע הוא הדין הישראלי. כאשר הנתבעת עורכת עסקה, שמצד אחד חל עליה הדין הישראלי ומצד שני דין זר, עליה לנקוט במשנה זהירות ואין היא יכולה להיבנות מהוראות הדין הזר או ההסכם שערכה עם החברה הזרה.
• כיצד יש לסווג את העסקה בין הצדדים? שם מתחם מהווה כתובת אלקטרונית של עסק או ארגון והבעלות בשם זה יוצרת גישה אל אותו גוף או שוללת גישה מלקוחות העסק, אם שם המתחם אינו בבעלות העסק.
• הכתובות האלקטרוניות אינן קיימות במרחב הוירטואלי, אלא הן נוצרות לפי דרישה, במקרה זה דרישת התובע. מדובר במוצר ספציפי שהמשיבה "תפרה" לפי בקשת התובע. אין ספק שהנתבעת לא העמידה למכירה שם מתחם מסוים, אלא הציעה את השירות של יצירת שמות מתחם לפי בקשת הלקוח. מכאן, שמדובר בטובין שהנתבעת הכינה לתובע במיוחד, ועסקה כזו, מרגע שהוכנו הטובין, אינה ניתנת לביטול.
• ההשלכה המשפטית והכלכלית של שימוש בשם מתחם של גוף מסחרי עשויה להיות קשה. שימוש זה יכול להיחשב כהפרת סימן מסחר, גניבת עין ועוד. מכאן, ששמות המתחם נוצרים על פי הזמנה ואין לראות בהם מוצר מדף.

ת"א 31143-02-11 טלזר 019 שירותי תקשורת בינלאומיים בע"מ נ' מארס 019 טלקום בע"מ ואח'

(החלטה, מחוזי מרכז, השופטת הילה גרסטל): בקשה לביטול פס"ד, המאשר פשרה בין המשיבות. בין המבקשת והמשיבה 1 נתגלע סכסוך ביחס לזכויות בשם המתחם www.019.net.il. השם רשום כיום על-שם המשיבה. המבקשת פנתה למנגנון יישוב המחלוקות של איגוד האינטרנט הישראלי (המשיב 2), מנהל מרשם שמות המתחם תחת הסיומת "IL", שקבע שיש להעביר את השם למבקשת. המשיבה הגישה לביהמ"ש תובענה ובקשה לצו זמני, נגד המבקשת והאיגוד, בו עתרה להימנע מהעברת הזכויות בשם עד לבירור התובענה. המשיבה והאיגוד הגיעו לפשרה, לה ניתן תוקף של פס"ד, לפיה ימנע האיגוד מהעברת הזכויות בשם, כל עוד מתנהל ההליך. לטענת המבקשת, אישור ההסכם משמעו קבלת כל הסעדים שנתבקשו על-ידי המשיבה בבקשה לסעד זמני. נפסק -

האיגוד יצר מנגנון חלופי להכרעה מהירה בסכסוכי שמות מתחם. הכרעת הפאנל תקפה כל עוד לא נקבע אחרת בביהמ"ש, על-פי בקשת המחזיק הנוכחי בשם. לפאנל כללים ונהלים ואלו מהווים חלק בלתי נפרד מכללי הרישום. כללי הפאנל אינם גורעים מזכותו של צד מעוניין לפנות לערכאה שיפוטית לפתרון המחלוקת ביחס לשם והסכמה לשימוש בשירותי הפאנל אינה מהווה חתימה על הסכם בוררות. הכללים אינם קובעים מפורשות שהחלטת הפאנל בדבר העברת השם מבעליו הנוכחיים (המשיבה) תחול במשך כל זמן ניהולו של ההליך המשפטי, אולם אין לקרוא לתוכו את שסבורה המבקשת - ביצוע מיידי וללא כל שיקול דעת של החלטת הפאנל. אם לא יישמר המצב הקיים יתרוקן ההליך מתוכן. אם יועבר עתה שם המתחם למבקשת, תימנע דה פקטו זכות המשיבה לבחון בערכאה המשפטית את החלטת הפאנל. האיגוד היה חייב לפעול כפי שעשה ולאפשר למשיבה לפנות לביהמ"ש לבחינת ההחלטה וכדי שלא לרוקן מתוכן זכות זו, עליו להקפיא את החלטת הפאנל עד להכרעה סופית בתובענה. הבקשה נדחתה.

ת"א 46775-10-10 נגה קום בע"מ נ' אריאל פלד

(החלטה, מחוזי תל-אביב, השופטת רות רונן): בקשה לצו מניעה זמני. המבקשת גילתה כי שם המתחם ששימש אותה לפעילותה חדל מלפעול. המבקשת עתרה כי ביהמ"ש יורה למשיב, אחד ממייסדיה שפוטר מתפקידו, להשיב לה את הבעלות בשם המתחם nogacom.com. בנוסף, דרשה המבקשת כי המשיב: ימסור לה הודעות דוא"ל שמחק, ישיב לה הודעות דוא"ל שנשלחו אליו לאחר פיטוריו, יחדל מהשימוש בשם המתחם או בתיבת הדוא"ל ועוד. נפסק - הבקשה נדחתה. הבעלות בשם המתחם היתה אמורה לעבור למבקשת עוד בשנת 2006. בפועל, נותר המשיב רשום כבעל שם המתחם עד היום. אין מקום במסגרת צו מניעה זמני להכריע במחלוקת ביחס לבעלות בשם המתחם. חשש המבקשת ביחס לשליטה הממשית בשם המתחם היה קיים ב- 4 השנים האחרונות. המבקשת לא פעלה כדי להעביר את הרישום על שמה עד היום ורישום המשיב כבעל הדומיין לא הפריע לה, עד לאירוע התקלה המתואר בבקשה. המשיב כופר באחריותו לתקלה, שאין מחלוקת כי נפתרה לאחר כמה ימים ואין לקבוע מסמרות לעניין זה בשלב זה של הדיון. לאור הצהרות המשיב, אין מקום להורות על שינוי רישום הבעלות הדומיין, או להורות למשיב להימנע מהשימוש בו. באשר ליתר הסעדים שנתבקשו, המשיב כופר בטענות המבקשת ובגישתו הנטענת להודעות הדוא"ל ולקבצים. לא ניתן להכריע בכך בשלב זה וממילא אין מדובר בעניין דחוף.  

א 1711/08 קדים (הדרכה) בע"מ נ' אלי מולה - פרחי ליאת ואח'

(פסק-דין, מחוזי תל-אביב, השופט מאיר יפרח): הצדדים משתמשים בביטוי "זר מתוק" לצרכים מסחריים, בין אם לתיאור מוצריהם ובין אם כשם העסק, לרבות ברשת האינטרנט. לטענת התובעת, מסורה לה הזכות הייחודית לשימוש בכינוי זה, הואיל ונוצר על-ידה והואיל והציבור מזהה בינה (ומוצריה) לבין כינוי זה. מנגד, טענו הנתבעים כי לתובעת אין מונופולין בכינוי, בהיותו ב"נחלת הכלל" או לחילופין, הואיל והתובעת לא רכשה בו זכויות. נפסק - התובעת לא הוכיחה כי עובר לכניסתו של הנתבע 1 לתחום, צבר הכינוי "זר מתוק" מוניטין, אשר בגינו קישר הציבור בין כינוי זה לבין התובעת ומוצריה. רכישת שם המתחם zermatok.co.il בשנת 2003 אינה מצביעה על עיסוק באותה עת בתחום הרלבנטי ואינה יכולה לבסס היווצרות מוניטין. המונח "זר מתוק" הוא, לכל היותר, בעל משמעות תיאורית. לא הוכח כי רכש משמעות משנית, בתודעת הצרכנים בכח, כשמו של בית עסק, או של מוצר המזוהה באופן מובהק ובלעדי עם התובעת. במונח נעשה שימוש גורף הן מצד הלקוחות והן מצד העוסקים בתחום. אין לתובעת עדיפות מיוחדת בשימוש במונח. אין מקום להפקיע את הכינוי מרשות הרבים ולייחד את השימוש בו לתובעת בלבד. התובעת לא קנתה זכות קניינית הראויה להגנה במונח זה. בין היתר, נדחתה טענת התובעת ביחס לעוולת התערבות בלתי הוגנת, לאחר שטענה כי הנתבעים משתמשים במונח "זר מתוק" בחלק משמות אתרי האינטרנט שלהם. התביעה נדחתה.

בקשה לרישום סימן מסחר מס' 218060

(החלטה, רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר, הפוסק נח שלו שלומוביץ): בקשה לרישום סימן המסחר המעוצב "רדיו ישראל", שסורב לרישום. נפסק - הסימן הוא תיאורי. השירות אותו מציעה המבקשת מתגלם בסרגל כלים אינטרנטי, המשולב אל תוך הדפדפן, וכולל קישורים לשידורי רדיו ישראליים. לצד קישורים אלה מאפשר הסרגל גם פעילויות נוספות, אך לב פעילות המבקשת במתן גישה באינטרנט לשידורי רדיו מישראל. מהדו"ח שהגישה המבקשת, בדבר השקעתה בפרסום במנוע החיפוש Google, עולה כי רובם המכריע של הביטויים אשר הוגדרו לפרסום המבקשת היו של הביטוי "רדיו ישראל", או של נגזרות שלו. המשמעות היא כי גם המבקשת סבורה כי מי שיחפש מוצר מהסוג שאותו היא מספקת, יחפש אותו תחת המילים הגנריות המתארות אותו - "רדיו ישראל". השקעה מעין זו אינה מלמדת על רכישת אופי מבחין, אלא דווקא על כך שמראש "התבייתה" המבקשת על תיאור גנרי של מוצרה, כדי למשוך אנשים המחפשים מוצר ואשר אינם מכירים דווקא אותה להגיע אליה. בחיפוש ברשת האינטרנט, נמצאו מספר לא מבוטל של עוסקים המשתמשים בביטוי "רדיו ישראל", או בנגזרות דומות לו. בשוק זה קיימת תחרות ובתחרות המתנהלת באינטרנט, מחפשים כל העוסקים להשתמש במילים אשר יביאו אליהם את הצרכנים הרלבנטיים. גם שמות המתחם "רדיו ישראל", על אפשרויות הכתיבה השונות ובסיומות השונות, מצויות בידי עוסקים אחרים ועל חלקם ניתן לראות כי הם מספקים שירותים דומים. הבקשה נדחתה.

א 1379/06 חוגל בע"מ ואח' נ' ערן רביב ואח'

(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופט איתן אורנשטיין): האם מודעת פרסום היא יצירה הראויה להגנת זכויות יוצרים והאם נדרשת הסכמת המפרסם ו/או בעל לוח הפרסום לפרסום המודעה באתר המתחרה? הנתבעים, בעלי האתר www.hug.co.il ("חוג"), העוסק בפעילויות לשעות הפנאי, העתיקו מודעות של חוגים וסדנאות שהתפרסמו באתר התובעת, www.hoogle.co.il ("חוגל"). התובעת ו-9 מפרסמים באתר, עתרו להסרת אתר הנתבעים מרשת האינטרנט וכן לפיצוי כספי. נפסק -

• לא קיים דמיון עד כדי העתקה והטעיה בין האתרים. ביהמ"ש התייחס אל האתרים כאל מנועי חיפוש בעלי פונקציונאליות דומה ופסל את טענות התביעה בדבר דמיון מהותי בין האתרים מבחינת עיצוב עמוד הבית, מנועי החיפוש, דף "צור קשר" ודף "שלח לחבר" באתר ושמות המתחם (חוג וחוגל), לגביהם העיר כי חוג הינה מילה גנרית, מה גם הוכח שהנתבעים רכשו את שם המתחם עוד לפני שהתובעת חוגל רכשה את שלה.
• לא ניכרת חדשנות, מקוריות או ייחודיות בקטגוריות השונות באתר חוגל. יתרה מכך, לא הובאה אף ראיה להוכחת היקף ההשקעה של התובעים בפיתוח והקמת האתר. נהפוך הוא, קיימת שונות רבה בין האתרים. במהלך שלב ההוכחות הוסיפה חוגל אלמנטים עיצוביים לאתר, בדומה לאלה שהופיעו קודם לכן באתר חוג.
• מאמץ באיסוף הנתונים אינו מספק. נדרשת יצירתיות או מקוריות לצורך מתן הגנה למודעה לפי דיני זכויות היוצרים. אלה לא נמצאו במודעות. המידע במודעות הינו טכני ויבש וכולל פרטים ועובדות שאינם מזכים ביצירתיות הנדרשת והראויה להגנה. גם ליקוט ואיסוף המידע לשם ניסוח המודעה אינו מהווה "יצירת מאסף" בעלת יצירתיות ולכן לא ראוי להגנה.
• הבעלות בזכויות היוצרים במודעות הפרסום, ככל שקיימות כאלה, שייכות למפרסמים בלבד. לא הוכחה מעורבותה של חוגל בהפקת ועיבוד המלל במודעות. בדיקת תנאי השימוש באתר חוגל מעלה כי חוגל עצמה מצהירה על בעלות המפרסמים בתכנים ובמידע שהם מציגים באתר.
• גם אם היתה מוכחת הפרת זכות יוצרים, לא נגרם לתובעים נזק בר פיצוי, שכן לא הוכח באסמכתאות כלשהן כי הפרסומים באתר חוג גרמו להטעיית המשתמשים והסבו נזק למפרסמים.
• יסודות העילה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט לא הוכחו. לא הוכח הרווח שצמח לנתבעים כתוצאה מההעתקה. לא הוכח היקף ההשקעה של חוגל והחיסכון שנגרם לנתבעים בגין ההעתקה. גם אם היתה התעשרות לנתבעים, הרי שהיא לא צמחה מחוגל כי אם מהמפרסמים עצמם.

א 8/10 יצחק כהן ואח' נ' מיכאל בנאי ואח'

(פסק-דין, מחוזי נצרת, השופט עאטף עיילבוני): התובעים, בעלי סימן המסחר "מומלצימר", עתרו לקבלת צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעים את השימוש בשם "צימרמומלץ" ולפיצוי בגין עוולת גניבת עין. התובעים הם מפעילי האתר "מומלצימר", בכתובת zimer4u.co.il. הנתבעים הם מפעילי האתר "צימר מומלץ", בכתובת zimmer100.co.il. הנתבעים אף הגישו בקשה לרישום סימן המסחר "צימר מומלץ". בעלי הדין הפעילו בעבר עסק משותף ובהיפרדם חילקו ביניהם את תחומי פעילותו והתירו תחרות ביניהם. נפסק -

• סימן התובעים נרשם כצירוף המילים "מומלץ" ו"צימר", בדרך של הלחמת המילים לכדי מילה אחת וללא עיצוב. אין עסקינן בבחינת הפרתו של סימן מסחר, אלא בשאלה האם במעשי הנתבעים, בהקמת האתר "צימר מומלץ - הצימרים המומלצים ביותר בישראל" וברישום סימן בשם זה, יש משום גניבת עין כלפי התובעים.
• מדובר באתרים מתחרים, הפונים לחוג לקוחות מוגדר (בעלי צימרים) ומעניקים להם שירותי פרסום במסגרת האתר. האתרים מיועדים לקשר בין המפרסמים ולקוחותיהם הפוטנציאליים, כאשר הגישה למידע היא באמצעות חיפוש אינטרנטי. מדובר בשוק רווי מתחרים ואתר התובעים אינו בעל ייחוד מסוים לעומת אתרים אחרים, מלבד שמו. בהסכם שנחתם להפרדת פעילותם המשותפת, התירו הצדדים תחרות ביניהם והכירו בהיתכנות שימוש בשמות דומים לאתרי האינטרנט שיפעילו.
• כדי לעמוד במשוכה הראשונה בעוולת גניבת העין, על התובעים להוכיח כי האתר "מומלצימר" רכש מוניטין. לצורך כך, ניתן היה להביא נתונים אודות הכניסות לאתר, להציג את פופולאריות האתר במנועי חיפוש, להראות כי ישנם קישורים בלתי ממומנים מאתרים אחרים הממליצים על האתר, להביא אינדיקציות כי גולשי האינטרנט מעדיפים את האתר על-פני אתרים אחרים ולהביא נתונים אודות מספר המפרסמים באתר.
• בהקשר של קיום מוניטין לתובעים, כ"יצרנים" של האתר, הסוגיה מורכבת יותר. יתכנו מקרים בהם קהל הגולשים יהיה אדיש לזהות ספק המידע, משום שהדגש הוא על מהירות וקלות איתור המידע ופחות על מקורו (לרוב כאשר מדובר במידע עובדתי). יהיו מקרים בהם תתכן חשיבות לזהות ספק המידע, לרוב באתרים הכוללים מידע שהוא בגדר הערכה והמלצה. אתר המביא לגולשים מידע מסוג זה ומבקש לחסות בצל הגנת דיני התחרות העסקית, עשוי להראות כי רכש די מוניטין משום שהוא מספק לגולשים מידע אמין ואיכותי, ביחס לאתרים אחרים.
• הימצאות אתר התובעים במופעים העליונים בתוצאות החיפוש ב- Google אינה חזות הכל ואינה יכולה ללמד, כשלעצמה, על קיום מוניטין. התובעים לא הוכיחו קיום מוניטין לאתר ולא עשו שימוש בכלים המפורטים לעיל, אלא הסתפקו בציון מיקום האתר ברשימת תוצאות החיפוש ובכך אין די.
• אף לא מתקיים חשש סביר להטעיה בין אתרי התובעים והנתבעים. רישום סימן המסחר "מומלצימר" אינה מעניק לתובעים הגנה מוחלטת מפני כל שימוש במילים "מומלץ", או "צימר", או שתיהן. המילה "צימר" היא גנרית והמילה "מומלץ" היא תיאורית. מדובר במילים שגורות בשפה ויהא קשה מאוד להמליץ על צימרים מבלי להשתמש במילים אלה או נגזרותיהן. הסימן "מומלצימר" ראוי להגנה מצומצמת, המונעת העתקה של ממש, או שימוש זהה במילים המולחמות.
• לא מתקיים חשש להטעיה, לא ביחס לקהל המפרסמים ולא ביחס לקהל הגולשים. בהינתן הבדלים מהותיים וצורניים בין האתרים והשימוש שעושה כל אחד מהצדדים בסימניו, אין חשש סביר שציבור הגולשים יוטעה לחשוב שמדובר באותו אתר. ציבור הגולשים מבין כי אותו מידע עשוי להיות מוצג באינטרנט באופנים שונים וממקורות שונים. קהל המפרסמים, העומד בקשר ישיר עם העומדים מאחורי האתר, יודע היטב עם מי הוא מתקשר והיכן הוא רוכש שירותי פרסום.
• אף במעשי התובעים עצמם דבק רבב. עת נודע להם על הקמת אתר הנתבעים המתחרה, אצו הם לרשום את שם המתחם zimermumlaz.co.il ולהעלות שם אתר המקשר לאתר התובעים. בכותרת האתר, רשמו התובעים את המילים "צימרמומלץ", במאפיינים גרפיים דומים לאלו במסגרת בקשת הנתבעים לרישום סימן מסחר. כוונת התובעים הנה למנוע מן הנתבעים תחרות הוגנת וסבורים הם כי "כל האמצעים כשרים", גם כאשר הסכימו הצדדים להתיר את התחרות ביניהם, במסגרת פירוד עסקם המשותף. התביעה נדחתה.

ת"א 2742-09-08 אלונה כהן נ' ברנס

(פסק-דין, שלום חיפה, השופטת חנה לפין הראל): תביעה ותביעה שכנגד שעניינן בשם המתחם bdsmhaifa.com. התובעת טוענת כי שם המתחם נרכש מכספה ומבקשת להורות לנתבע להעבירו על שמה. מנגד, טוען הנתבע, המספק שירותי אירוח אתרים, כי הנתבעת חבה לו סך של 8,300 ש"ח בעבור השכרת שרת, דמי חידוש לשם המתחם ועוד. נפסק - בהתאם לעדויות, הועבר שם המתחם לנתבע לאור בקשת התובעת. התובעת מצדה נקטה בחוסר מעש, לא הציגה את המסמכים שנדרשה ולא עלה בידיה להוכיח כי אינה חייבת דבר לנתבע. משנותרה חייבת לנתבע, אין להורות על העברת שם המתחם על שמה. באשר לתביעה שכנגד, התובעת נותרה חייבת לנתבע בעבור שירותיו, אך הנתבע לא הוכיח את גובה החוב באופן חד משמעי. התביעה העיקרית נדחתה והתביעה שכנגד התקבלה באופן חלקי. התובעת תשלם לנתבע סך של 7,000 ש"ח.

א 8152/06 מעבדות ים המלח בע"מ נ' ג'. דבליו. ג'י בע"מ ואח'

(פסק-דין, מחוזי ירושלים, השופט יהונתן עדיאל): התובעת, המייצרת ומשווקת מוצרי קוסמטיקה תחת המותג AHAVA, טענה כי הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים שלה בטקסטים ותמונות המופיעים בקטלוגים ובאתר האינטרנט שהיא מפעילה. לטענתה, הנתבעים השתמשו בחומר שיווקי ופרסומי שהיא בעלת הזכויות בו במסגרת אתרי אינטרנט שונים המופעלים על-ידם. נפסק -

• תיאורי מוצרים עשויים לקיים את דרישת היצירתיות. אמנם, עובדות כגון שם המוצר, המותג, זהות היצרן ופרטי המידע המופיעים על אריזתו אינם מקימים זכות יוצרים. מאידך, הכללת פרטים שאינם חיוניים לתיאור המוצר ותיאורים שאופיים אינו עובדתי, מקימים הגנת זכות יוצרים לתיאור המוצר, לפחות במקרים בהם תיאור זה מועתק במלואו. על רקע זה, עיון בטקסטים נשוא התביעה מעלה כי בכולם, למעט אחד, ניתן להכיר בזכות יוצרים.
• גם תמונות של מוצר מסחרי יכול שיקיימו את דרישת היצירתיות, כאשר זו עשויה להתייחס לאלמנטים כגון תאורה, זווית צילום, הצללות ועוד, באופן שהשימוש באלמנטים הנ"ל יזכה להגנת דיני זכויות היוצרים. מכאן, שאם הנתבעים עשו שימוש בתמונות ללא היתר, קמה לבעל הזכויות בהן הזכות לפיצוי בגין הפרת זכותו. עם זאת, התובעת לא הוכיחה שזכויות היוצרים בצילומים שייכות לה.
• מעת שלא הוצגה ראיה באשר למעורבותם של הנתבעים 2 ו-3 במעשים נשוא התביעה, אין די בעצם רישום מתחמי אינטרנט מהם פעלה הנתבעת 1 על-שם נתבעים אלו בכדי לבסס את חיובם בתביעה. התובעת לא הצביעה על כל הוראת דין הקובעת כי בשל רישום מתחם אינטרנט על שמו של אדם, הוא מחויב בעוולות שהתבצעו במסגרתו, בלא מעורבותו האישית במעשה ההפרה.
• יש לפסוק את שיעור הפיצוי הסטטוטורי שיוטל על כל נתבע על הצד הנמוך, בין השאר משום שהנתבעים הסירו מאתריהם את התכנים המפרים מיד עם הגשת התביעה. ניתן צו מניעה האוסר על הנתבעים לעשות באתרי אינטרנט שימוש בהעתקות של הטקסטים נשוא התביעה. על כל אחד מהנתבעים 1,4, 5-7 יחדיו ו-10, לשלם לתובעת פיצוי בסך 10,000 ש"ח.