ת"א 44869-03-10 שחר אשר נ' אול פרייס בע"מ ואח'

(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת חנה ינון): התובע הוא בעל האתר www.jobclick.co.il, העוסק בהשמת עובדים. הנתבעת 1 היא חברה מתחרה, המספקת שירותים דומים לאתר התובע, באתר www.jobnews.co.il. הנתבע 2 הוא בעל השליטה בנתבעת 1. התובע טען כי הנתבע 2 נרשם לאתר התובע, כשהוא מתחזה למחפש עבודה, ופנה למעסיקים שונים באמצעות מערכת האתר, כדי להציע להם לפרסם את משרותיהם באתר המתחרה. הנתבע 2 טען כי לא שלח את ההודעות ולא ביצע כל עוולה המיוחסת לו. נפסק -

• הנתבע 2 אכן פרסם את הפרסומים המיוחסים לו. הוא אישר זאת בשיחת טלפון שבוצעה עימו ובהודעת דואר-אלקטרוני ששלח.
• התובע טען כי פעולות הנתבעים מהוות "התערבות בלתי הוגנת". עניינה של עוולה זאת באיסור על מעשים המונעים או מכבידים באופן בלתי הוגן גישה לעסק או לשירות של עוסק אחר. לא הוכחו היסודות של עוולה זאת. לא הוכח כי הנתבעים חסמו באופן פיסי או טכני גישה כלשהי לאתר התובע, בו הוצגה רשימת לקוחותיו.
• התובע טען כי פעולת הנתבעים מהווה "גזל סוד מסחרי", בטענה לשימוש ברשימת לקוחותיו, עליה שקד ועמל שנים רבות, המהווה סוד מסחרי. רשימת הלקוחות של התובע אינה מהווה "סוד מסחרי", שכן לא הוכח כי מידע זה אינו ניתן לגילוי בנקל על-ידי מתחריו של התובע. בית המשפט התרשם כי מידע זה הינו נחלת הכלל, לאור העובדה כי מדובר בחברות המפרסמות הצעות עבודה באתרים שונים ופונות לאותו קהל יעד - מחפשי עבודה.
• התובע טען כי הנתבעים ביצעו עוולה של "עשיית עושר ולא במשפט", בכך שפנו ללקוחותיו, דרך אתר האינטרנט שלו, ועל כך עליהם לפצותו על הרווחים שהפיקו ממעשיהם. יש מקום לפסוק לתובע פיצוי עבור רכיב תביעה זה, שכן הוכח כי הנתבע 2 עשה שימוש ברשימת הלקוחות של התובע על-מנת לפרסם את הנתבעת 1, ובכך זו התעשרה שלא כדין על חשבון התובע. הנתבעים הפיקו הנאה מן העובדה שאתר התובע היה אתר מוכר, בעל מספר לקוחות רב ומוניטין בתחום מחפשי העבודה, דבר ששירת את הנתבעים במהלך עסקיהם.
• התובע טען כי הנתבע 2, ששימש כבעל מניות בנתבעת 1, היה נושא משרה בה והיתה לו סמכות והרשאה לבצע פעולות ולקבל החלטות בשם החברה. הנתבעת 1 טענה כי אין יריבות בינה לבין התובע. עובדות המקרה מלמדות כי יש לקבל את התביעה נגד הנתבע 1.
• הנתבע 2 טען כי אין להטיל עליו אחריות אישית, מאחר שפעל בשם החברה וכל פעילותו נעשתה במסגרת תפקידו אצל הנתבעת. אין לקבל טענה זו, שכן כבעל מניות בחברה היה עליו לפעול לטובתה, בדרך מקובלת ובתום לב ולהימנע מלפעול כפי שפעל.
• התובע לא צרף חוות דעת או הציג כל אסמכתא המעידה כי אכן עזבוהו 62 מלקוחותיו, או בדבר דמי המנוי ששילמו. בית המשפט פסק לתובע פיצוי בסך 75,000 ש"ח, כמחצית מהסכום שדרש.

ת"א 27973-08-10 אבי בלומברג ואח' נ' יעקב חגי

(פסק-דין משלים, מחוזי מרכז, השופט שאול מנהיים): תביעה למתן צו מניעה קבוע, צו עשה, צו למתן חשבונות ופיצוי כספי, בעילות של גניבת עין, תיאור כוזב, גזל סוד מסחרי, הפרת סימן מסחר, הפרת זכויות יוצרים ועשיית עושר ולא במשפט, בשל ייצור מכשירי פילאטיס המועתקים לכאורה מאלו שפיתח התובע וכן בשל העתקת עמודים מאתר התובעים. נפסק -

• גניבת עין - התובע לא הוכיח ברמה הנדרשת כי הטובין שלו רכשו מוניטין בציבור וכי זה התרגל לראות בשם "kassai" את ציון עסקו. משלא הוכח המוניטין של התובעים בטובין, אין צורך לבחון האם נתקיים התנאי של חשש סביר להטעייה ויש לדחות את התביעה ככל והיא מבוססת על עוולת גניבת העין.
• סימן מסחר - הסימן "Kassai" לא נרשם בישראל כסימן מסחר. סימן המסחר היחיד הרשום על שמה של התובעת 2 הוא הסימן "Balanced Body". התובעים לא הביאו כל ראיה שהנתבע עשה שימוש בסימן מסחר זה. ביחס ליתר סימני המסחר של החברה, הרי שאלו נרשמו במדינת קליפורניה ולא בישראל. התביעה נדחתה ככל שהיא מבוססת על דיני סימני המסחר.
• זכויות יוצרים - התובעים טענו כי הנתבע העתיק תוכן מהאתר kassai.co.il לאתר שהוא מפעיל בכתובת daniel-pilates.co.il. את התכנים בהם טוענים התובעים לזכויות ניתן לחלק ל-3 קבוצות: תכנים מילוליים מאתר קסאי ברשות שימוש מאתר החברה (התובעת 2), שמות סימני המסחר של החברה ותמונה.
• ביחס לתכנים בהם הטקסט המופיע בשני האתרים אינו זהה לחלוטין, הרי לרוב מדובר בטקסט המתאר את מאפייני המכשירים, מידותיהם ותוספות להם. אין מדובר בהפרה של זכויות יוצרים. מדובר בנתונים עובדתיים ולא מן הנמנע שיהיה דמיון בין הכתוב בשני התיאורים. גם ביחס לזהות בין החלוקה לעקרונות שיטת הפילאטיס אין מדובר בהפרת זכויות יוצרים, משום שנעשה שימוש ברעיון בלבד.
• בחלק מהפריטים קיימת זהות בין הטקסט באתר קסאי לזה שבאתר הנתבע. במקרה של הפריטים לגביהם נטען כי הועתקו באופן זהה, קסאי מבקש להגן על "ידע" ונתונים שברשותו ולא על "יצירה". אין מדובר ב"יצירה" הראויה להגנה מכוח חוק זכות יוצרים. לא מתקיים יסוד ה"מקוריות" הנדרש ביצירה. תיאור עובדתי של מאפייני המכשיר ותכונותיו, בדומה לתיאור בדף מידע או תווית, אינו מהווה "יצירה". אין הפרת זכויות יוצרים בתכנים אלו.
• התובעים טענו להעתקה של מילים שהן שמות המכשירים בגינם רשומים סימני מסחר בארה"ב. הטענה אינה להפרת דיני סימני המסחר, באשר אלה אינם רשומים בישראל. לנוכח ההלכה כי מילה בודדת אינה נחשבת ל"יצירה" לפי דיני זכויות יוצרים, השימוש במילים המצביעות על סימן המסחר אינן "יצירה" הראויה להגנה.
• התובעים טענו כי הנתבע העתיק לאתרו תמונת קפיצים שמקורה באתר התובעת 2, שהעניקה לתובע רשות שימוש בה באתרו. מהשוואה בין תדפיסי האתרים, עולה כי התמונה אכן זהה בשניהם. עסקינן בהעתקה וזכויות היוצרים בתמונה הופרו. לאחר שניתן סעד זמני במסגרת ההליך, לא היסס הנתבע מלהפר אותו ונדרש הליך של ביזיון בית משפט בעניין זה. זוהי נסיבה המצדיקה פסיקת פיצוי של ממש. הנתבע ישלם לתובעים 75,000 ש"ח עבור הפרה זו. 
• עשיית עושר - הנתבע העתיק באופן מודע את מוצריו של קסאי. גם אם מדובר בהעתקה מסוג "הנדסה חוזרת", הרי שהתקיים בה ה"יסוד הנוסף" הדרוש בעילת עשיית עושר. הנתבע העתיק מוצר באופן זהה מתוך כוונה לחקות את המוצר ולמכור אותו במחיר זול. בכך יצר תחרות בלתי הוגנת בינו לבין קסאי. יש להעמיד את סכום ההשבה שייפסק לזכות התובע על 150,000 ש"ח.

ע"ע 15616-11-10 ע"ע 28908-11-10 זוקו שיווק והפצה בע"מ ואח' נ' חיים (צ'רי) בקוש ואח'

(פסק-דין, עבודה ארצי, השופטים רבינוביץ, צור ורוזנפלד): ערעורים על החלטות ביה"ד האזורי לעבודה בת"א. המערערות עוסקות בתחום הייבוא והשיווק של ציוד מכני הנדסי. המשיבים הועסקו במערערות כעובדים בכירים. לטענת המערערות, החלו המשיבים להתחרות בהן, לאחר שעזבו את עבודתם, תך שימוש במאגר מידע סודי של המערערות בשם "מאגר המתחלפים" (המידע נאגר בתוכנה בשם "אזימוט"), אותו גזלו מהן. בהליכים קודמים בין הצדדים, מונה כונס נכסים ומומחה לתפיסה והעתקה של חומר מחשב אצל המשיב [בעקבות פס"ד של ביה"ד מיום 12.7.2010 - בר"ע 38180-05-10 - באדיבות המאגר המשפטי נבו]. בהמשך, ביטל ביה"ד האזורי את צו הכינוס והורה על פסילת חומר המחשב שנתפס לפיו מלשמש כראיה, הואיל והכונסת פעלה בניגוד להוראות צו המינוי, החוק והתקנות והואיל וקבע כי מאגר המערערות אינו בבחינת "סוד מסחרי". נפסק -

• דין החלטת ביה"ד האזורי להתבטל, הואיל ולמערערות לא ניתנה הזדמנות להגיב לבקשה לביטול צו הכינוס וכן הואיל כי נמנע מהן להעיד את כל המצהירים מטעמן. לטעמים דיוניים אלה היבטים מהותיים מובהקים.
• ביסוד החלטתו, קבע ביה"ד האזורי כי הוכח שאין למבקשות סוד מסחרי ב"מאגר המתחלפים", המופעל באמצעות תוכנת "אזימוט". פסיקה זו אינה נכונה. ראשית, ביה"ד התעלם מקביעה קודמת של ערכאה זו לפיה קיים למערערות סוד מסחרי. מעבר לכך, על בסיס התשתית העובדתית שהוצגה, מתחזקת המסקנה כי המאגר והתוכנה הם בבחינת סוד מסחרי, שהשימוש בו שלא על-ידי מי שמורשה לכך מהווה עוולה לפי חוק עוולות מסחריות.
• מדובר במידע עסקי שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי בנקל על-ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי. מדובר במאגר של מידע שנאסף, מוין וקוטלג על-ידי המערערות לאורך שנים. מדובר במאגר ממוחשב שהשליטה בו נעשית באמצעות תוכנה מיוחדת. המאגר שונה מנתונים שניתן למצוא במאגרי אינטרנט של יצרני חלפים. עצם העובדה שמקורות המידע גלויים ואינם חסויים, אינה מבטלת בהכרח את מעמדו של המאגר כסוד מסחרי.
• המפתח אינו מקור המידע, אלא הערך המוסף המוטמע בו. עצם הליקוט, המיון, הריכוז, העדכון השוטף, הוספת נתונים, מיחזור המידע תוך ביצוע מיונים וחיתוכים באמצעות תוכנה מתאימה ועצם העובדה שהגישה למאגר מאובטחת ואינה ניתנת לכל דיכפין - הם המעניקים למאגר את מעמדו כסוד מסחרי.
• מעמדו של מאגר המתחלפים של המערערות כ"סוד מסחרי", אינו מונע בהכרח מן המשיב או מכל אדם אחר לבנות מאגר דומה, אולי אף טוב יותר, בתנאי שאין הפרה של זכויות יוצרים במבנה המאגר או בתוכנה המפעילה אותו. עצם האפשרות הזו, אינה מזכה את המשיב 1 ליטול את מאגר המערערות ולעשות בו שימוש עסקי כמות שהוא. ד"וח המומחה מאשר כי מאגר המערערות הגיע לידי המשיב 1 ויחד עם מעמדו של המאגר, אלו מצדיקים בדיעבד את הוצאת צו החיפוש והתפיסה.
• לא נפל כל פגם של ממש בעבודת הכונסת או בדו"ח שהגישה. צו הכינוס בוצע כלשונו וכרוחו ותוך קיום הוראות החוק והתקנות. הצו בוצע במיומנות ובעזרת מומחה מקצועי מתחום המיחשוב. גם אם נפל פגם זה או אחר בפעולת הכונסת, הרי לכל היותר מדובר בפגם טכני שולי שאין בו כדי להעיב על העיקר - תפיסת חומר מחשב של המערערות בידי המשיב 1. הערעורים התקבלו.

ת"א 48511-07 ד"ר דב קליין נ' פרופורציה פי.אם.סי. בע"מ ואח'

(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת חנה ינון): התובע הוא מנתח בעל שם בתחום הכירורגיה הפלסטית. לטענתו, הנתבעת 1, רשת מרפאות לניתוחים פלסטיים בשם "פרופורציה", מסרה לגוגל (נתבעות 2-4) צירופים שונים של שמו, כמילות מפתח שהקלדתן מובילה לשטח פרסום של הנתבעת וכקישור לאתר האינטרנט שלה. הנתבעות גורסות כי שיטת הפרסום של גוגל (Google AdWords) היא שיטה לגיטימית ונפוצה, כאשר לצד תוצאות החיפוש מוצגות גם פרסומות. נפסק - 

• פרופורציה פרסמה את שם התובע בסמוך לשמה, בטור השמאלי במסך המחשב שמציגה גוגל, המהווה איזכור גורמים אחרים בתחום פעולתה המסחרי של המפרסמת, שהינם "גורמים ממומנים" על ידה. פרופורציה חדלה מאזכור שמו של התובע מיד עם הגשת התביעה.
• ההבדל בין תוצאת חיפוש רגילה וממומנת הוא על-ידי סימון תוצאות החיפוש מצד שמאל והימצאותה של כיתובית מפורשת כי מדובר ב"קישור ממומן". חברות גוגל הישראלית והאירלנדית במקרה דנן, מקבלות הכנסה על פי מספר ההקלקות שבוצעו (Pay Per Click).
• צודק התובע בדרישתו כי שמו הפרטי או צירופי שמו לא יופיעו בגדר פרסום מסחרי המהווה קישור ממומן, בלא ידיעתו והסכמתו. שמו של אדם אינו מילה או מושג גנרי ואף אינו סימן מסחר, על-כן אין להשתמש בו כמושא לקישורי פרסום ממומנים המופיעים, בדרך כלל, בסמוך לשם המפרסם המצוי בשטח עסקי או כלכלי דומה לשלו, בלא הסכמתו. לעניין זה, קובע ס' 2(6) לחוק הגנת הפרטיות כי פגיעה בפרטיות היא "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם רווח". 
• הנתבעת הסתמכה על פסק-הדין בעניין "מתאים לי", שם טענה המבקשת כי המשיבה רכשה מילות מפתח באופן המהווה הפרת סימן מסחר רשום שלה. במקרה דנן, מדובר במסירת מילות מפתח המהוות שם פרטי ולא סימן מסחרי, לכן אין לומר כי ביחס לו מהווה האינטרנט אתר פרסומי ככל מדיה המאפשרת פרסום. יהא ראוי לקבוע כך בהעדר רשות מבעלי השם הפרטי כי שמו יפורסם למטרה הקשורה בתחרות פרסומית.
• במקרה דנן, גובר האינטרס של שמירה על זכות אדם להימנע מפרסום שמו על-ידי אחרים, לשם פרסומת, בניגוד לרצונו, דבר המצוי בניגוד "לדין וכללי התנהגות סבירים", על האינטרס השיווקי ועל עקרון התחרות החופשית, שאף אליהם יש לשאוף. שאחרת, אין כל גבול לפרסום אודות פלוני אלמוני כקישור ממומן, אף בשטח זהה למתעניין בפרסום הראשי ודבר זה אכן מהווה פגיעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ברי כי שמו של אדם קניינו הוא.
• בהתחשב בכך שהתובע לא נקב במספר ידוע של פונים פוטנציאליים שנמנעו מלבוא לטיפולו עקב הפרסום ובהתחשב בכך שפרק הזמן בו פורסם הקישור שכלל את שם התובע היה כשנה וארבעה חודשים (וכן לאור העדות שמספר ההקלקות שהניב החיפוש בשם התובע היה מועט ולא הוביל לסגירת עסקאות) - הרי שראוי לשקול פיצוי לפי אומדנא. ראוי לזכור כי הנתבעת הסירה את שם התובע כקישור ממומן מיד עם הגשת התביעה ויש לתמוה מדוע לא פנו אליה קודם במכתב דרישה. הנתבעות ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך של 50,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.

ת"א 15307-11-09 אס.פי.בי ציוד בע"מ ואח' נ' אליקל בע"מ

(פסק-דין, מחוזי מרכז, השופט אברהם יעקב): תובענה לתשלום פיצויים ולמתן צו מניעה קבוע, שיאסור על הנתבעת לשווק שקית חימום אישית, בשם ובאריזה הדומה דמיון מהותי לאריזת התובעים. התובעים טענו כי הנתבעת מעוולת כלפיהם בגניבת עין, לאחר שלכאורה העתיקה מהם את שם המוצר, הטקסט על-גבי אריזת המוצר, את עיצובו וכן את התכנים באתר האינטרנט של התובעים. נפסק - חרף האפשרות להטעיית צרכנים על-ידי הנתבעת, לחשוב שהמוצר המיוצר על ידה הוא אותו מוצר שמייצרות התובעות, שעה שלא עלה בידי התובעות להוכיח מוניטין במוצר ושמדובר ביסוד שבליתו אין, לא משתכללת עוולת גניבת העין. באשר לטענה להגנת זכויות יוצרים בכיתוב באריזת המוצר, אין לקבל טענה זו, שהרי בהתאם ל"דוקטרינת המיזוג", מדובר בביטוי שאין כל צידוק להעניק לו זכויות יוצרים. עניין לנו בהוראות שימוש במוצר שהינו זהה בתכליתו. עצם היות המוצר זהה מחייב דמיון, במידת מה, באשר לתוכן שעל האריזה. הכרה בזכות יוצרים בטקסט זה תקים מונופול על העובדות המנויות בו.

טענה נוספת מתייחסת להעתקה "העיוורת" שבוצעה על-ידי הנתבעת בכל הקשור לתכנים באתר התובעים, לצורך פרסום המוצר המשווק על-ידה (לרבות פרטים שכלל אינם נכונים לגביה). בהקמת ובהפעלת אתר האינטרנט של התובעים הושקעו מאמצים, עמל, מקוריות, ניסיון והכשרה. הדמיון הנשקף מצילומי המסך של אתר התובעים והנתבעת הינו רב. ניתן ללמוד על ההעתקה אך מהעובדה שהנתבעת הציגה נתונים לגבי תכונות המוצר שלה, שכלל אינם תואמים אותו. אמנם התובעים לא הצביעו על התאריך המדויק בו עלה אתר האינטרנט שלהם "לאוויר" אולם ברי כי מועד זה קדם לעליית אתר הנתבעת. מקריאת המידע אודות שקית החימום באתר התובעים, עולה כי מדובר בקיבוצם של פרטים, שרב רובם אינם מוגנים (שכן מדובר בתיאור מוצר), אולם דרך ביטויים ייחודית ומקורית, לרבות סדר הפירוט ועשיית שימוש בתיאורים מסויימים ייחודיים, אשר מהווים תרומה מקורית של היוצר שאינה חוסה תחת דוקטרינת המיזוג ולפיכך זכאית להגנת זכויות יוצרים. הצגת דף האינטרנט המועתק רובו באתר הנתבעת, מהווה הפרת זכות יוצרים ופגיעה בקניינם הרוחני של התובעים. הנתבעת תסיר את הטקסטים מאתרה וניתן צו מניעה קבוע ביחס לשימוש בטקסטים אלו. הנתבעת תפצה את התובעת ב- 70,000 ש"ח בשל ההפרה.

א 59011/07 שרונה לבני גולן נ' איזי-טו-ווד בע"מ ואח'

(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת שרון גלר): תביעה לפיצוי התובעת עבור הפרה נטענת של זכויותיה בהזמנה לחתונה פרי עיצובה ובסימניה המסחריים. בבעלות התובעת עסק להפקות דפוס. הנתבעים, חברה ומנהליה, משווקים עסקאות לאירועי חתונה. בשנת 2005, החלה הנתבעת להציג הזמנות לאירועים שעיצבה התובעת, כחלק מעסקאות חבילה לחתונות. הקשר בין הצדדים נפסק בשנת 2006. לטענת התובעת, היא לא התירה לנתבעת להציג את ההזמנות באתר האינטרנט שלה והנתבעת עשתה שימוש ביצירותיה גם לאחר סיום ההתקשרות. נפסק -

• לטענת התובעת, הופרו זכויותיה בסימן מסחר רשום שבבעלותה, שנטען לאתר הנתבעת, שעה שהוצגה כספקית הזמנות ללקוחות הנתבעת. כן נטענה לאתר הנתבעים דוגמה של הזמנת "פאזל" פרי עיצוב התובעת.
• ניתן לקבל את גרסת התובעת כי לא ניתנה הסכמתה לפרסום הנוגע להזמנותיה באתר הנתבעת. אולם, מעדותה עולה כי כלל לא הייתה מודעת לקיומו של האתר וכי הנושא כלל לא עלה לדיון. בנסיבות אלו, לא ניתן לייחס לתובעת הסכמה לשימוש בסימן המסחר באתר. בדיקת הגדרת המונח "הפרה" של סימן מסחר מעלה כי מתקיים היסוד הראשון של שימוש בסימן המסחר 'בידי מי שאינו זכאי לכך'.
• השימוש בסימן באתר הנתבעת הינו בסימן מסחר דומה (שאינו זהה) לסימן המסחר הרשום של התובעת. בנוסף, השימוש בסימן המסחר לא נעשה ביחס לאותם טובין שלגביהם נרשם סימן המסחר (שירותי הדפסה דיגיטלית מול שיווק חבילות חתונה).
• התובעת ומרכולתה הוצגו באתר לצד ספקים רבים אחרים. ברור ל"גולש הסביר" כי כל אחד מהספקים הנצפים באתר מספק טובין מסויימים הנוגעים לאירוע החתונה, בעוד שהנתבעת הינה גורם משווק-מתווך בין ציבור הלקוחות לבין הספקים ואינה מספקת בעצמה את השירותים או הטובין הספציפיים. עצם הצגת סימן המסחר באתר, לא היה בו כדי להקים חשש כי הציבור הרחב יטעה לסבור כי הטובין המיוצרים על-ידי התובעת ואלו המיוצרים על-ידי הנתבעת - נובעים מאותו מקור.
• השימוש בסימן המסחר באתר לא נעשה ביחס לטובין 'מאותו הגדר' של הטובין לגביהם נרשם סימן המסחר יסוד זה בהגדרת 'הפרה' בפקודת סימני המסחר אינו מתקיים. די בכך כדי לדחות את טענות התובעת בדבר הפרת זכויותיה בסימן המסחר (הן הטענה לעצם השימוש בסימן המסחר והן הטענה לקיומו של דמיון מטעה בין סימן המסחר לשם הנתבעת). גם בדיקה האם מתקיים דמיון מטעה מעלה כי לא קיים דמיון כאמור בין סימן המסחר הרשום לשמה המסחרי של הנתבעת.
• לטענת התובעת, הפרו הנתבעים את זכויות היוצרים שלה בכך שהציגו את דוגמת הזמנת הפאזל פרי עיצובה בשלושה מקומות שונים באתר, במסגרת שלוש חבילות חתונה שונות המוצעות באתר. התובעת לא מסרה את הזמנת הפאזל לידי הנתבעים באופן וולונטרי ואף אסרה על שימוש פומבי כלשהו, וממילא על שימוש באתר הנתבעת, בדוגמאות ההזמנה שלה (למעט הצגתן במשרדי הנתבעת בתקופת ההתקשרות).
• הזמנת הפאזל מוצגת באתר הנתבעת בדרך של צילום הזמנה זו. צילום זה של הזמנת הפאזל מהווה "יצירה אמנותית" של התובעת, המוגנת בחוק זכויות יוצרים. היצירה המוגנת היא צילום הזמנת הפאזל ולא ההזמנה עצמה. צילום זה, המופיע בשלושה מקומות שונים באתר הנתבעת, זהה לצילום הזמנת הפאזל באתר התובעת. הצגת הצילום באתר הנתבעת מהווה העתקה מפירה של זכות היוצרים של התובעת בצילום זה. 
• אין לקבל את טענת הנתבעים כי עומדת להם "הגנת שימוש ההוגן", נוכח הפומביות שהתובעת עצמה נתנה להזמנה בעצם הפצתה, באמצעות הלקוחות, בציבור נמעניה של הזמנה זו ובאתר האינטרנט שלה עצמה. הגנה זו לא נועדה להכשיר שימושים מסוג השימוש נשוא ההליך. למרות פומביותו של אתר התובעת והיותו פתוח לכל גולש, אין מדובר ב"מקום או בבנין ציבורי" ואין לפרש כל פרסום פומבי שעושה בעל זכות היוצרים בצילומיו, באתר שלו, באופן אוטומטי, כמקיים את דרישת המקום הציבורי.
• אין לקבל את טענת התובעת כי הזמנת הפאזל מהווה אף "יצירה ספרותית". אף אין לקבל את טענתה להפרת זכותה המוסרית, שעה שהוצג שם עסקה של התובעת (הוא סימנה המסחרי) בסמוך לכל הזמנה.
• התובעת טענה כי קמה לה הזכות לפיצוי בגין שלוש הפרות שונות של זכות היוצרים, עבור כל מופע של הזמנתה באתר הנתבעת. אין לקבל טענה זו. הואיל ובשלוש חבילות החתונה הופיע אותו צילום מפר, הרי שמדובר בהפרה אחת של זכות יוצרים. פיצוי סטטוטורי הולם וראוי בנסיבות העניין הינו בסך של 15,000 ש"ח. 

ס"ע 14692-02-10 קרן שביט דמרי נ' גבי ג'ין

(פסק-דין, אזורי לעבודה באר-שבע, השופטת יהודית הופמן-גלטנר): תביעה שהגישה מעסיקתו של הנתבע, לחייבו בפיצויים בגין הפרת חובות החלות עליו מכוח יחסי העבודה בין הצדדים, מכוח חוק עוולות מסחריות וכן להחזר שכר ששולם לו. התובעת היא בעלת משרד הפרסום "שביט" והנתבע עבד אצלה תקופה מסוימת כמעצב גרפי. התובעת טענה כי הנתבע השתמש בכלים של התובעת על-מנת לקדם את עסקו הפרטי. בין היתר למדה זאת התובעת מעיון בקבצים על "שולחן העבודה" במחשב הנתבע ומעיון בתא הדוא"ל האישי שלו, שלטענתה היה פתוח על המסך. נפסק - התובעת צירפה לתביעתה העתק הודעות דוא"ל שנשלחו מתיבת הדוא"ל הפרטית של הנתבע, מהן ניתן ללמוד לגירסתה על התנהלותו הפוגענית כלפיה. הנתבע הגיש בקשה להוצאת ראיות אלו וביה"ד קבע, בהחלטת ביניים [מיום 5.9.2010 - באדיבות המאגר המשפטי נבו], כי לא הוכח שהמסמכים הושגו בדרכים לא חוקיות (אלא מדובר במסמכים שנשלפו ממחשב התובעת ויש לאפשר לה להוכיח פגיעה בזכויותיה). אכן, על-פי פס"ד איסקוב, נאסר על מעביד לקיים מעקב של נתוני תקשורת או תוכן על השימוש שעושה עובד בתיבה האלקטרונית הפרטית שלו ונאסר עליו לחדור לתיבה הפרטית ולתוכן תכתובת הדוא"ל של העובד במסגרתה, אלא בהסכמתו. יחד עם זאת, פסק-הדין בעניין איסקוב נחתם לאחר שניתנה החלטת ביה"ד ולאחר סיום שמיעת הראיות, לכן אין להחיל במקרה זה את ההלכות החשובות שנקבעו שם באשר לכניסת מעביד לתיבה אישית של עובד. לגוף הדברים נקבע כי לא הוכח קיומו של סוד מסחרי בר הגנה של המעסיקה וגזילתו על-ידי העובד, לכן התובעת אינה זכאית לפיצוי מכוח חוק עוולות מסחריות. נקבע כי הנתבע פעל בחוסר תום לב כלפי התובעת, שעה שביצע עבודות פרטיות עבור עיריית ב"ש, שהיתה לקוחת התובעת, בה בשעה שהוא עובד עבור התובעת (באמצעות משאביה של התובעת - המחשב בבית העסק ותוכנות ברישיון מסחרי שרכשה). הנתבע אף פרסם בעמוד הפייסבוק שלו עבודות שעוצבו על-ידי התובעת, תוך שהוא מנכס אותן לעצמו. הנתבע יפצה את התובעת ב- 15,000 ש"ח.

א 41616/06 בקו אחר משלוחים בע"מ נ' נטוויז'ן בע"מ

(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת חנה פלינר): התובעת טענה כי הנתבעת ביטלה שלא כדין הסכם לפרסום 'באנרים' באתר נענע10, בהיקף שנתי של 6,000$ וכתוצאה מכך היא תובעת פיצויים בסך 1.1 מיליון ש"ח. נפסק -

• גם אם הייתה הפרה של ההסכם, מדובר בחוזה שהופר כחודש וחצי לפני סיומו בלא שהתובעת הודיעה על רצונה לחדשו.
• ההפרה נבעה משינוי תצורת האתר בשוק דינמי שאינו קופא על שמריו כמו שוק האינטרנט. היעלה על הדעת שתצורת אינדקס באתר כלשהו תישאר כפי שהייתה במשך חמש שנים?! האם באתר שכזה שיקפא על שמריו יהיו גולשים?! האם יהיה ערך כלשהו לפרסום באתר שכזה?
• לא היו מניעים נסתרים או חוסר תום לב בשינוי והוא לא נועד לפגוע בתובעת או להתעשר על חשבונה.
• אין די בהשוואת מספר המלים שעמדו לרשות התובעת במסגרת ההסכם הקודם לעומת מספר המלים שהוצע לה במוצר הפרסום החדש כדי לקבוע שמדובר במוצר נחות; יש חשיבות לשאלת המיקוד של החיפוש, השימוש במילים עצמן ולמספר הקמפיינים שאפשר להעלות לאוויר. שוכנעתי שמדובר בחלופות הולמות ושהיה על התובעת לקבל את ה"ביצוע בקירוב" של ההסכם כפי שהוצע לה ולכן אין לדון כלל בשאלת הפיצויים.
• זמן ההתארגנות שנדרש לתובעת כדי למצוא אתר מפרסם אחר הוא אפסי. לא הוכח בפניי כי היה ניסיון כלשהו מצדה לחפש אתר כזה. שוכנעתי כי במשך תקופת ההסכם התובעת לא הרוויחה אף שקל אחד מהפרסום. כל תחשיבי הפיצויים התבססו על הצעות הנתבעת וההסכמים שנכרתו בינה לבין מפרסמים אחרים ככאלה המשקפים את הפסדיה-היא. יש לזכור כי התובעת אינה גוף המתפרנס מפרסומות ושיווק באינטרנט!
• בדיעבד צצה תיאורה של מסחור מילים (מילות הפרסום) כדי להצדיק את סכומי התביעה המוגזמים.
• אפילו נתייחס להסכם הפרסום המקורי כחוזה לתקופה לא קצובה, לתובעת לא עמדה זכות קנויה לחדש את ההסכם לתקופה של חמש שנים. לכל היותר יש להעריך מהי תקופת ההודעה המוקדמת שיש לתת וזו אינה עולה על חודש-חודשיים.
• אין זה הגיוני ש"נכס" שנמכר בסכום של 6,000$ "שווה" למעשה לסכום של 1,100,000 ש"ח.
• יש לראות בתביעה כניסיון אפילו בוטה לנסות ולהוציא את המקסימום מסיטואציה שנוצרה בתום לב כשהתובעת רואה מול עיניה גוף גדול ומסחרי כמו הנתבעת ומציגה אותה חזור והצג כגוף "בריוני" בה בעת שהתנהגותה היא הגובלת בכך.

התביעה נדחתה. התובעת חויבה לשלם לנתבעת 25,000 ש"ח הוצאות משפט.

ה"פ 3768-12-10 Red Hat Inc נ' סטארט קומארשל בע"מ ואח'

(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת שושנה אלמגור): המבקשת היא חברה המאוגדת בארה"ב, העוסקת בהפצת תוכנות קוד פתוח ובכלל זה גרסאות של מערכת ההפעלה "לינוקס". המשיבים הם חברה ישראלית ומנהלה, העוסקים בתחום טכנולוגיית המידע. לטענת המבקשת, המשיבים מציגים בבלוג ובאתר המשיבה סימנים ומוטיבים ויזואליים, הדומים מאוד לסימן מסחר רשום של המבקשת ולסימן מסחר מוכר היטב שלה. נפסק -

• המבקשת היא בעלת סימן מסחר רשום, אותו היא מכנה "Shadow Man". מדובר באיור בו נראה ברנש חובש מגבעת אדומה בזווית אלכסונית (בסגנון פדורה). באתר המשיבה ובמסך הכניסה של מערכת ההפעלה שהיא מפיצה, ניתן למצוא סמליל המציג מגבעת שחורה עטורה בסרט כחול, המונחת באלכסון על ריבוע התוחם מעגל ובתוכו שני חצים.
• האיורים בסימן המסחר של המבקשת ובסמליל המשיבה אינם זהים והרושם הראשוני בהשוואה בין שניהם הוא כי הצרכן הסביר אינו עלול לחשוב בטעות כי מקור שני הסימנים חד הוא. ניכר הדמיון בדימוי המגבעת ותו לא. לא ניתן לומר כי סמליל המשיבה מעביר לצופה את אותו המסר שסימנה הרשום של המבקשת מכוון להעביר.
• באשר למבחן חוג הלקוחות וצינורות השיווק, סבור ביהמ"ש כי תחומי העיסוק של שני הצדדים הם מאותו הגדר. לא עלה בידי המשיבה להוכיח את טענתה כי אינה פעילה כלל בתחום הקוד הפתוח. יש לחדד כי המבקשת אינה באה בטרוניה על כך שהמשיבה מפיצה את מערכת ההפעלה. מטבע הדברים, תוכנות שקוד המקור שלהן פתוח נועדו להפצה חופשית ולפיתוח מצד כלל המשתמשים בהן. המודל העסקי לפיו פועלות המפיצות מבוסס על הפקת רווח ממכירת מוצרים ושירותים נלווים.
• צלע אחת של המבחן המשולש מורה על זיקה מסוימת בין המבקשת והמשיבים, בכל הנוגע לקהל הלקוחות ולצינורות השיווק. אולם, את המשקל המשמעותי יש להעניק למבחן המראה, שתוצאתו היא כי בין סמליל המשיבה ובין "איש המסתורין", אין מתקיים דמיון מטעה. אין מקום להרחיב יתר על המידה את ההגנה המוענקת לסימן המסחר, כך שתתפרס גם על המגבעת כמוטיב נפרד.
• עוד טוענת המבקשת כי המגבעת לבדה, דימוי אותו לא רשמה כסימן נפרד, קנתה לה שביתה בתודעת העוסקים בטכנולוגיית המידע ובקוד הפתוח. לטענתה, בעולמות הללו, המגבעת היא "סימן מסחר מוכר היטב". מגבעת פדורה אינה סימן המזוהה במקומותינו עד כדי כך שניתן לומר עליו בוודאות כי הוא מצוי בהכרתו של ביהמ"ש במידה כזאת שתפטור מן הצורך בהוכחת הטענה שהוא ומשמעותו מוכרים היטב. המבקשת לא הרימה את נטל הוכחת הטענה כי מגבעת הפדורה היא בבחינת סימן מסחר מוכר היטב בישראל. התביעה נדחתה.

תע"א 6640/07 רות אדלר נ' אורוקיה ישראל בע"מ

(פסק-דין, ביה"ד האזורי לעבודה ת"א, השופטת ורדה סאמט): עניין התובענה בשאלת זכאותה של התובעת לתשלום מענק הסתגלות, מכוח הסכם הפרישה שנחתם בין הצדדים. יחד עם כתב הגנתה, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד ולפיה הפרה התובעת את התחייבותה לשמירת סודיות ואי-תחרות בנתבעת וכן השתמשה שלא כדין בסודותיה המסחריים. נפסק - במהלך התקופה המנויה בהסכם הפרישה כתקופת אי-תחרות, החלה התובעת לעבוד בחברה המתחרה בנתבעת. התובעת פנתה מיוזמתה אל לקוחות הנתבעת, בניסיון ליצור התקשרות עסקית בינם לבין מעסיקתה החדשה. התובעת לא מילאה אחר התחייבויותיה לפי הסכם הפרישה ולפיכך אינה זכאית למענק ההסתגלות. באשר לתביעה שכנגד: הנתבעת הציגה תכתובות דוא"ל המעידות כי בחודש עבודתה האחרון ובפרט ביום האחרון לעבודתה, העבירה התובעת אל תיבת הדואר האלקטרוני שלה מכתבים שונים הקשורים לעבודתה בנתבעת, לרבות מחירונים של לקוחות (ביחס אליהם נקבע כי הם מהווים סוד מסחרי). ההסבר שהציגה התובעת, לפיו נהגה לשלוח לעצמה מסמכים שונים הקשורים לעבודתה, לצורך תיוקם מטעמי סדר - אינו מניח את הדעת. לא ברור מדוע נדרשה התובעת לתייק מסמכים ביום עבודתה האחרון, לאחר שהודע לה על הפסקת עבודתה בנתבעת ולאחר שנתבקשה לעזוב את משרדיה באופן מיידי. עם זאת, לא הוכח כי ניסיון התובעת ליטול ממסמכי הנתבעת אכן צלח. אין ברשות הנתבעת ראיה לכך כי המסמכים שהועברו נמצאו במחשב חיצוני. לא הוכח כי לאחר עזיבתה את הנתבעת, עלה בידי התובעת להוציא את המסמכים שהעבירה אל תיבת הדוא"ל שלה, שכן גישתה לתיבה נחסמה על-ידי הנתבעת. אף לא הוכח כי נעשה שימוש כלשהו במסמכים. שתי התביעות נדחו.