ת"ק 36453-11-11 חיים סהר נ' בריסל איירליינס אן וי

(החלטה, תביעות קטנות אילת, השופטת רות אטדגי-פריאנטה, 6.2.2012): בקשה להעברת הדיון לבית המשפט בת"א, מחמת חוסר סמכות מקומית. המבקשת טענה כי משרדיה בת"א וההתחייבות נוצרה בעת רכישת הכרטיסים בחברה שמושבה בת"א. המשיב טען כי הסמכות קמה מאחר והעסקה לרכישת הכרטיסים בוצעה באמצעות האינטרנט. נפסק - בתי המשפט השמיעו דעות מגוונות בעניין סוגיית הסמכות המקומית כאשר מדובר בתובענות נגד ספקי שירותים הפועלים באמצעות משווקים, סוכנויות שונות, אינטרנט ואף בטלפון. הדעה הרווחת כיום כי נתבע המבקש להגיע ללקוחות באמצעות האינטרנט, לא יכול להישמע בטענה של חוסר סמכות. הבקשה נדחתה.

ת"ק 41497-09-11 ליעד חלדאר נ' הדקה התשעים בע"מ

(החלטה, תביעות קטנות כפר-סבא, השופט דורון חסדאי, 15.2.2012): בקשת הנתבעת להעברת התביעה לביהמ"ש במחוז ת"א, מחמת חוסר סמכות מקומית. עניין התביעה בחבילת תיור שרכש התובע מהנתבעת. הנתבעת טענה כי ביהמ"ש נעדר סמכות מקומית הואיל ומקום עסקה ומקום יצירת ההתחייבות הוא בת"א. נפסק - דין הבקשה להידחות. המבקשת הינה חברת תיירות המשקיעה מאמצים להגיע לקהל לקוחות רחב ככל שניתן, בסיוע אמצעים אלקטרוניים ובהם טלפון ואינטרנט. שימוש באמצעים אלו יש ונעשה, בין היתר, במטרה לטשטש את מיקומה הגיאוגרפי של הנתבעת וכך לאפשר לקהל יעד מכל רחבי הארץ לרכוש את מוצריה מבלי לסור פיזית למשרדיה. במקרים מעין אלו לא ראוי כי הדיונים המשפטיים בעניינם יהיו כבולים רק למחוז הגיאוגרפי בה רשומה הכתובת הרשמית של המשרד.

רע"א 530/12 שמחה יעקובוביץ ואח' נ' יוסף (ג'ו) אדוארד זיאס

(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטת מרים נאור): בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי מרכז [ת"א 22138-10-11], שהורה על העברת התובענה לביהמ"ש המחוזי בירושלים מחמת העדר סמכות מקומית. עניין התביעה בטענת המבקשים כי המשיב פרסם פרסומים שקריים אודותם, מתוך כוונה להוציא דיבתם, לרבות באמצעות אתרים שונים באינטרנט וכן במכתבים. המשיב טען כי הסמכות מסורה לביהמ"ש בירושלים, הואיל ושם מקום מגוריו. המבקשים טענו כי מקום המעשה שבשלו תובעים הוא בכל מקום, משום שתפוצת האינטרנט מגיעה לכל רחבי הארץ ולכל משתמש באתרים בהם בוצע הפרסום. נפסק - דין הערעור להתקבל. במוקד הדיון עומדת חלופת הסמכות המקומית הקבועה בתקנה 3(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי: "מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים". במקרה דנן, אין מקום מסוים אחד למעשה בגינו תובעים. המעשה, פרסום לשון הרע, התבצע באינטרנט, אליו קיימת גישה מכל מקום ולפיכך מקום המעשה, לשיטת המבקשים, הוא כל מקום. מקובלת עמדת המבקשים. המעשה נשוא התביעה הוא הפצת מאמרים באינטרנט המהווים, לפי הטענה, לשון הרע. אין לקבל את עמדת המשיב לפיה יש לבחון למי יועד הפרסום הפוגעני. בתביעת לשון הרע, אין ולא חייב להיות יעד ספציפי לפרסום. משפורסמו הדברים באינטרנט, הם חשופים לעיני כל. משכך, המעשה בבסיס התביעה בוצע בכל מקום והמבקשים היו רשאים להגיש את תביעתם לכל מחוז שיפוט בארץ.

ה"פ 15371-07-11 I-Share ואח' נ' Facebook ואח'

(החלטה, מחוזי ת"א, השופט ישעיהו שנלר): המבקשים הגישו המרצת פתיחה נגד פייסבוק, בעניין חשבון שפתח המבקש 2 בפייסבוק, ששימש אותו בתפקידו כמנכ"ל במבקשת 1. בתובענה, עתרו המבקשים למתן צו שיורה לפייסבוק להשיב להם את השליטה בחשבון ולחשיפת כתובת ה-IP ממנה הופעל החשבון ונתוני פעילות בו. המבקשים המציאו את התובענה לנענע 10 בע"מ, שלשיטתם היא נציגת פייסבוק בישראל. נענע טענה כי אינה משמשת ככתובת להמצאת כתבי בי-דין עבור פייסבוק, אינה נציגתה הרשמית בישראל ומהות הקשר בין השתיים הוא שיתוף פעולה מסחרי למכירת פרסומות בפייסבוק בישראל. נפסק - תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מסדירה את האופן בו יש להמציא כתב בי-דין בענין עסק או עבודה, לאדם שאינו גר באיזור השיפוט של ביהמ"ש. הפסיקה הרחיבה את תחולת התקנה גם למצבים "חוצי גבולות" על רקע אופן הפעילות של חברות בינלאומיות ובוודאי חברות אינטרנט שהגבולות הגיאוגרפים אינם חלים על עסקיהן. כך ניתנה פרשנות מרחיבה גם למונח "מורשה". בחינת ההסכם ואופי הקשר בין פייסבוק ונענע, מעלה כי יש ליתן חשיבות רבה לכך שהזכות שפייסבוק הקנתה לנענע למכור שטחי פרסום באתר פייסבוק בשפה העברית, הינה באופן שאינו בלעדי במובהק. בנוסף, עולה מההסכם כי פייסבוק לא ראתה בנענע גורם בעל השפעה על שיקוליה השונים, או על המדיניות של פייסבוק למי לאפשר פרסום באתר ולמי לא. אמנם מתקיים אלמנט מסוים של פיקוח, אבל אין די בכך כדי להכיר בנענע "מורשה" לפי התקנה. אופי הפיקוח הינו צר ונוגע להיבט מסוים בלבד ביחסים העסקיים בין פייסבוק ונענע ואין בכך כשלעצמו להוות מידה גבוהה של אינטנסיביות בקשר בין השתיים. נענע פעלה לכל היותר כמתווכת וכ"צינור קשר" בין פייסבוק ובין מפרסמים בישראל ואין מקום לראותה כמורשה לקבלת כתבי בי-דין מבחינת התקנות. ההמצאה שבוצעה לנענע 10 אינה כהמצאה לפייסבוק.

ת"ק 22231-11-11 איתמר יצחק קטן ואח' נ' א.מ. מרום תעופה ותיירות בע"מ

(החלטה, תביעות קטנות קריות, השופטת לובנה שלאעטה חלאילה): בקשת הנתבעת להעברת הדיון בתביעה אל ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א, בשל חוסר סמכות מקומית. הנתבעת טענה כי משרדה הרשום נמצא בת"א וכי ההתחייבות העומדת בבסיס התביעה נקשרה במשרדי הנתבעת בת"א, באמצעות הטלפון והדוא"ל. נפסק - דין הבקשה להידחות. הסמכות המקומית לדון בעסקאות שנעשו באמצעות הטלפון והאינטרנט נתונה לכל בתי המשפט בארץ. אישור בית המלון נשלח לדואר האלקטרוני של התובעים ולכן אין בסיס לטענה כי העסקה בוצעה במשרדי הנתבעת בת"א.

תא"ק 11291-09-11 אוכל טוב באמת בע"מ נ' קירה שלי ואח'

(החלטה, שלום חיפה, השופטת שולמית ברסלב): בקשה לסילוק התביעה על הסף או העברתה לביהמ"ש המוסמך, מחמת חוסר סמכות מקומית. התביעה היא לתשלום חוב נטען עבור שירותי הסעדה לחתונת הנתבעים. הנתבעים מתגוררים ברמת-גן והחתונה התקיימה ברשפון. התובעת טענה כי החוזה השתכלל ונכרת בדוא"ל, לכן מדובר ב"תביעת אינטרנט" שניתן להגישה בכל מקום בישראל וכן כי המקום שנועד לתשלום יתרת התמורה הוא מקום מושבה. נפסק - דין הבקשה להתקבל. אין חוזה בכתב החתום על-ידי הצדדים. אכן חלק מהמו"מ נערך בתכתובת דוא"ל. לשיטת התובעת בכתב התביעה, רק חלק מההסכמות הוצעו (להבדיל מקיבולן) באמצעות דוא"ל. הצדדים אף שוחחו בטלפון ונפגשו ובמסגרת פגישות אלו גם נמסרו המחאות וחשבוניות. בשלב זה, כשלה התובעת מלהוכיח את המועד והמקום בו נתקבלה הצעתה ולא הוכח כי החוזה נכרת בטבעון או באמצעות האינטרנט. להבדיל מהפסיקה שהציגה התובעת, במקרה דא אין עסקינן בשירות או מוצר שנמכר באמצעות האינטרנט. כך גם אין המדובר בקיבול גרידא של הצעת התובעת באינטרנט משתנאי החוזה סוכמו על-ידי הצדדים גם בפגישה או בשיחות טלפוניות. משכך, התביעה אינה תביעה מובהקת בנושא אינטרנט. אין רלבנטיות האם המו"מ בוצע באינטרנט או בכל דרך אחרת. החשוב הוא מתי ובאיזה אופן בוצע קיבול. התובעת לא טוענת בתביעתה כי הקיבול היה בדוא"ל. עצם העובדה כי התכתובת בוצעה ממחשב מטבעון, אינה מקנה, כשלעצמה, סמכות מקומית. לפי התנהלות הצדדים, המקום שנועד לביצוע התשלומים הינו במחוז ת"א. הזיקה היחידה לביהמ"ש הוא מען התובעת וב"כ, בעוד כל יתר הזיקות מעידות כי ביהמ"ש בת"א הוא ביהמ"ש המוסמך. הדיון יועבר לביהמ"ש השלום בת"א.

תע"א 3810/07 שי דרוקמן נ' שלום שושן ואח'

(החלטה, אזורי לעבודה ת"א, השופטת נטע רות): בקשה למינוי מומחה מטעם ביה"ד, לאחר שנשמעה עדות התובע. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה, בה טען התובע ל"גזילת חבילת תוכנה" וכי הנתבעים פעלו בהיחבא כדי לגזול ממנו פעילות הנוגעת למוצר שפיתח, מצלמת IP ומקלט תואם. התובע טען כי אחת הנקודות המרכזיות שבמחלוקת היא האם עשו הנתבעים שימוש בקוד המקור שפיתח לאחר פיטוריו. נפסק - אין מקום להיעתר לבקשה. התובע לא תמך את בקשתו בתצהיר, שבו יפורטו עובדות חיוניות בדבר תרומת העד המומחה ומהותו של קוד המקור ומאפייניו הייחודיים. מאפיינים, שהימצאותם בקוד המקור בו עושים הנתבעים שימוש, יכול להצביע על שימוש בפיתוחיו הייחודיים של התובע. התובע לא צירף קטעים או דוגמאות מקוד המקור שכתב, תוך הצבעה על אלמנטים ייחודיים ומהותיים בקוד זה. התובע לא ציין בבקשתו היכן הופקד קוד המקור שברשותו והאם במהלך השנים הוא עשה בו שימוש או ערך בו שינויים. התובע לא פירט מדוע לא ניתן לעשות שימוש באמצעי מידתי יותר, הפוגע פחות בזכויות הקניין של הנתבעים, בין היתר על-ידי עריכת השוואה בין קטע מקוד המקור שכתב, תוך הצבעה על אלמנטים ייחודיים בקוד זה הנדרשים לצורך הפעלת המוצר לבין המוצר הסופי - וזאת, ללא צורך בחשיפת קוד המקור המלא שברשות הנתבעים.

ת"צ 191-05-11 עלא אבו דריס נ' APPLE COMPUTER INC

(החלטה, מחוזי נצרת, השופטת נחמה מוניץ): המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה במכשירי iPad מתוצרת Apple. את הבקשה והתובענה המציא לחברת איי-דיגיטל בע"מ. האחרונה הבהירה כי אינה בבעלות Apple ואינה מהווה כתובת לקבלת מסמכים משפטיים עבורה. המבקש עתר להורות כי המצאת הבקשה לנתבעת באמצעות iDigital מהווה המצאה כדין לפי תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי. נפסק - אין להעתר לבקשת המבקש לאישור המצאה ל"מורשה" במתווה תקנה 482(א) לתקנות. המבקש לא הצליח לשכנע כי iDigital משמשת כ"מורשה" מטעם המשיבה. המבקש לא הביא כל ראיה להוכחת קיומו של קשר כלשהו בין iDigital ו- Apple ובוודאי שלא ביסס את טענתו לקיומו של קשר אינטנסיבי בין השתיים כנדרש. מהתצהירים עולה כי iDigital אינה משמשת נציגה של Apple בישראל וכי Apple מעולם לא ראתה בה נציגה שלה. אין מקום לקביעות בהתבסס על העובדה כי באתר האינטרנט של iDigital הופיע כיתוב לפיו לפיה היא הנציגה של Apple בישראל. הדבר נעשה מבלי ש- Apple נתנה הסכמתה לכך. חברת Apple אינה אחראית לכיתוב זה או אחר של חברה זו או אחרת באתר האינטרנט שלה. כך גם אינה אחראית לפרסום בדף הפייסבוק, במענה הקולי ובמוקד שירות הלקוחות של iDigital. הבקשה נדחתה.

ת"א 47988-07-11 טליה דונג נ' מיכל בבאי ואח'

(החלטה, שלום ת"א, השופטת תמר אברהמי): בקשה להעברת הדיון מחמת חוסר סמכות מקומית. התובענה הינה לסעד של מתן חשבונות ולסעד כספי, על יסוד טענה להפרת זכויות יוצרים. מקום מגורי התובעת בקיסריה ושל הנתבעת בפרדס חנה. התביעה הוגשה בת"א, לטענת התובעת הואיל והפרת זכויות היוצרים נעשתה ברשת האינטרנט (אתר הנתבעת 2) ולכן הסמכות היא כלל ארצית. נפסק - מגמת הפסיקה שלא לייחס חשיבות לסמכות המקומית מהווה רקע לדיון ואינה עומדת בפני עצמה. התביעה נשוא הבקשה אינה תביעת אינטרנט "מובהקת". נושא התביעה אינו עסקה שנעשתה באמצעות האינטרנט. התביעה גם אינה נוגעת לטענה בעניין לשון הרע אשר הופצה בהיקף המתאפשר בשל רשת האינטרנט. עיון בכתבי הטענות מעלה שהמחלוקת נובעת במידה רבה מיחסי התובעת והנתבעת 1, אשר אינם קשורים לאינטרנט ככזה.

על-פי רוב, אימצה הפסיקה את העמדה לפיה האינטרנט הוא "חסר מקום" ולכן הסמכות המקומית ב"תביעות אינטרנט" היא כלל מדינתית. אולם האמור אינו סוף פסוק. גם בהנחה שיש בתביעות הנוגעות לאינטרנט סמכות מקומית לכל מחוזות הארץ, יש מקרים בהם ימצא ביהמ"ש לנכון להעביר הדיון למחוז אחר, כאשר הוא מוצא שהזיקה בין ההליך לבין ביהמ"ש אליו הוגשה היא קלושה ומאולצת. בתי המשפט ציינו לא פעם שתקנות סדר הדין האזרחי אינן מותאמות להתפתחויות הטכנולוגיות וכי יישומן על מקרים הנוגעים לאינטרנט כרוך במידת מה של מלאכותיות. ברוב המקרים בהם ניתנו החלטות המתייחסות לכך שהאינטרנט הוא "חסר מקום", הוגשה התביעה במקום מושבו של התובע ונדחתה בקשת הנתבעים להעביר את הדיון למקום הקרוב למגוריהם. במקרה דנן, התובעת אינו דרה במחוז השיפוט בו הוגשה התביעה, אלא דווקא במחוז אליו מבקשים להעביר את הדיון. פרט לעצם קיומו של אתר אינטרנט, אשר לא נעשה בו שימוש להתקשרות בין הצדדים, אין הנמקה היכולה לבסס סמכות מקומית לביהמ"ש בת"א. הדיון יועבר לביהמ"ש השלום בחדרה.

ת"ק 11982-09-11 עמית כהן נ' הדקה התשעים בע"מ

(החלטה, תביעות קטנות אשדוד, השופט רון סולקין): בקשת הנתבעת להורות על העברת הדיון בתובענה מחמת חוסר סמכות מקומית. עניין התביעה בהזמנת חבילת נופש על-ידי התובע באמצעות אתר האינטרנט של הנתבעת. נפסק - הסמכות המקומית לדון בתובענה זו היא גם במקום ביצוע ההזמנה על-ידי הצרכן. הנתבעת מציעה את שירותיה לצרכנים בכל רחבי הארץ, כולל אשדוד, באמצעות האינטרנט. כשם שהנתבעת מגיע אל מקום מגוריהם של קהל לקוחותיה באמצעות האינטרנט, כך עליה לספק מענה ללקוחות ואף להתייחס לתביעות שהוגשו נגדה ברחבי הארץ.